מאת עפרה מהודר, MSc
מוסמכת במדעי הרפואה
ובכן, זהו. שנה וחודש אחרי הנפילה ההיא, הגשתי אתמול תביעה נגד עיריית תל אביב . שנה לקח לי להתאושש מהאירוע, ועוד חודש לקח לי למצוא את הזמן להכין את התביעה. על מנת לא לבזבז יותר מדי מחיי על האירוע הזה, הלכתי על דרך קצרה (יחסית): בית המשפט לתביעות קטנות.
למיטב זכרוני, תביעה בבית משפט לתביעות קטנות מוגבלת, נכון להיום, ל- 33,200 ש"ח. זה נראה לי פיצוי סביר בשביל שבר כזה. את כתב התביעה (6 עמודים + 10 נספחים) לקח לי כעשרים שעות לכתוב. זה היה די מעצבן. ואת זה אני אומרת בתור אדם שרגיל לכתוב ולסדר מסמכים. אבל אם אזכה בו, ייצא שעת"א שילמה לי מעל אלף שקל לכל שעת עבודה כזאת.
ההבדל בין תביעה "קטנה" לתביעה רגילה הוא שבתביעה קטנה אסור לאף אחד מהצדדים להיות מיוצג על ידי עורך דין. אם כי מותר להם להתייעץ עם עורך דין. הסכום לא עצום. ובכל זאת נראה לי חשוב לעשות את זה. כי אני חושבת שלכל אזרח שמשלם ארנונה מגיעה מדרכה שאפשר ללכת עליה.
מתוך כתב התביעה:
"בשל הנפילה הנ"ל, למשך תקופה של כחודשיים נגרמו לי הפרעות וקשיים לא מעטים בניידות שלי, בתפקוד היומיומי (האישי והמקצועי), בתפקוד ההורי שלי, בבריאות הפיזית והנפשית שלי, חשתי כאבים רבים, דאגות, עוגמת נפש, חוסר אונים ופגיעה בביטחון האישי, ונאלצתי בשל כך להוציא מכיסי הוצאות כספיות לא מעטות, גם רפואיות וגם אחרות, כדי להתמודד ולנסות לתקן את תוצאות הפגיעה" […].
"קטע המדרכה בו נפלתי, הוא שטח ציבורי המצוי ברשות הרבים. והעירייה היא המופקדת על תחזוקתו השוטפת ועל הסרה או תיקון של מפגעים (כדוגמת המפגע שגרם לנפילתי) בשטחים ציבוריים, העלולים לגרום נזק להולכי רגל, בפרט שמדובר במפגעים הניתנים לאיתור ולטיפול על ידי עובדי העירייה או נציגיה. […]
בסופו של דבר, יצאתי מביתי להליכה רגילה בקטע רחוב המשמש להליכה ולתנועה יומיומית של הולכי רגל, ובשל מפגע בשטח ציבורי, שלי אין כל שליטה לגביו ושניתן היה לגילוי ולתיקון (או לכל הפחות לסימון) על ידי העירייה מבעוד מועד, וחזרתי לביתי עם נזקים קשים המפורטים בכתב התביעה למשך תקופה ממושכת. לא כך אמור לחזור הולך רגל לביתו, לאחר שיצא להליכה רגילה לצורך איסוף בנו מהגן. אני טוענת כי בשל אי תיקון המפגע ו/או אי סימונו כלפי ציבור הולכי הרגל:
א. העירייה נהגה ברשלנות בנסיבות העניין (סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין).
ב. חובת הראייה ברשלנות הנ"ל היא על העירייה (סעיפים 38, 41 לפקודת הנזיקין).
ג. העירייה יצרה או תרמה למטרד (סעיף 42 לפקודת הנזיקין) .
ד. העירייה הפרה חובה חקוקה: (סעיף 235, סעיף 242 (1) לפקודת העיריות)."
טוב… אין לי ממש מושג מה זה כל ה"חובות החקוקות" האלה. זה משהו שעורך הדין שלי כתב. בשבילי כ"אזרח קטן" הגשת התביעה הזאת הייתה צעד גדול. זו הפעם הראשונה בחיי שאני תובעת מישהו, ודי התרגשתי כשהגעתי לבית המשפט…
אני בטוחה שבשביל עיריית תל אביב זה "קלי קלות". המחלקה המשפטית שלהם בוודאי מטפלת באלפי תביעות כאלה בשנה. (וזה רק מצד האנשים שבכלל טורחים לעבור את ה"כאב ראש" הזה.)
אבל נראה לי שתביעות כאלה הן כלי חשוב בידיו של האזרח הקטן להשפיע על הרשות הגדולה — שתדאג לו לחיים בריאים ובטוחים. נראה לי יותר חשוב שכספי הארנונה שלנו יילכו לתחזוקת המדרכות מאשר לחגיגות מאה לעירייה, למשל.
מבית המשפט, אגב, חזרתי ישר לבית הספר של בני, שעלה בינתיים לכיתה א'. סיפרתי לו שהייתי בבית משפט. אז הוא שאל: "מה, אימא, שמו אותך בכלא"??
זה מאוד הצחיק אותי! אבל זה לא חסך מהילד לקבל הסבר –מפורט — למחרת. די דומה למה שכתבתי פה. ("אתה זוכר שלפני שנה נפלתי, ושברתי רגל? אתה זוכר שישבנו בבית ואני נסעתי עם כיסא גלגלים? אז לכל עיר יש עירייה, שהיא בונה את בתי הספר, ואת הגנים, ואת המדרכות…" וגו').
..וזהו, לבינתיים. נחכה ונראה מה ייצא מזה.
רק אל תאחלו לי Break a leg!
* עדכון אחרון: 22 לנובמבר, שעה 7:35.